התפתחות תשלומי איזון בגין מוניטין וכושר השתכרות בפסיקה

התפתחות תשלומי איזון בגין מוניטין וכושר השתכרות בפסיקה
התפתחות תשלומי איזון בגין מוניטין וכושר השתכרות בפסיקה כפי שהורחב בפס”ד בביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים ע”י כב’ השופטת נילי מימון (תמש001933/09). להלן תמצית הדברים:

“הנתבעת טוענת, כי במהלך שנות נישואיה לתובע ויתרה על התפתחותה האישית והמקצועית לטובת הטיפול בכל ענייני הבית וצורכי המשפחה ואפשרה לתובע לרכוש “נכסי קריירה” – כישורים, מומחיות, ניסיון ומוניטין אישי בתחום עבודתו הביטוחי, המיתרגמים לכושר השתכרות גבוה…”.

לפיכך, היא טוענת, גם לה חלק ב”נכסי הקריירה” שרכש התובע ויש לקבוע את גדר זכאותה בהם.

מנגד, מחד גיסא – טוען התובע כי התובעת במודע בחרה שלא להתקדם מבחינה מקצועית בעבודתה ובקידומה האישי ובין היתר הוא מסתמך על דבריה בסעיף 7 בתצהיר עדותה הראשית בתיק תמ”ש 1931/09 ולפיהם: “אני יכולה לעבוד עבודה נוספת ולהגדיל את הכנסתי אולם בשל הטיפול בילדים אני נאלצת להפסיד עבודה נוספת..”.

מאידך גיסא לדבריו, אף התובעת למדה בתקופת הנישואין הנדסת מחשבים והוראת לימודי מחשבים, עובדת ב…בחוזה אישי לרבות הטבות קידום ושבחים.

אשר לתובע – אין חולק כי במהלך שנות נישואיו לנתבעת התפתח הוא רבות מבחינה מקצועית. התובע אינו עצמאי בתחום הביטוח, כי אם שכיר, והשאלה העומדת לדיון הינה האם לנתבעת זכויות במוניטין האישי שרכש.

רקע היסטורי

אכן, נושא המוניטין האישי – כושר השתכרות עבר התפתחויות בשנים האחרונות. עד לתקופה האחרונה ניכרה הססנות בענין ההכרה במוניטין אישי להבדיל ממוניטין עסקי כנכס בר איזון או כנכס שייכלל בנכסים לחלוקה בהתיחס לבני זוג אשר חל עליהם משטר “חזקת השיתוף”, רבים מפסקי הדין לא הכירו במוניטין אישי כנכס בר איזון.

בשנים 1990 עד 1995 ואף יותר מאוחר דחו מרבית בתי משפט דרישות להכרה במוניטין אישי, מהטעם:

שהם מהווים חלק בלתי נפרד מכישוריו האישיים של אדם ואינם ניתנים לחלוקה – הבעל היה מדען, (מא) (ח”י) 623/91 רום נ’ רום, פ”מ תשנ”ב(3) 181);
מהטעם שאין לשעבד את הבעל לאישה ע”י חלוקת הכנסותיו בעתיד – הבעל היה רופא שיניים (תא (ת”א) 257/90 גוזנר נ’ גוזנר תק-מח 97(2) 626;
מהטעם שהאישה אשר היה לה חלק בקידומו של הבעל נהנתה מקידומו זה בחיי הנישואין – הבעל היה רופא מנתח פה ולסת ראש מחלקה ומרצה בכיר וכן כי אין להעמיד את כישוריו של הבעל למכירה ולשעבדו (תא (י-ם) 415/94 פלונית נ’ פלוני תק-מח 99 (1) 33364) (מיום 9.2.99).

מהטעם שמכלול תכונות אישיות איננו מהווה “נכס” במובן חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין ניתן “למכור” תכונותיו האישיות של האדם – הבעל היה גניקולוג ידוע (תא (י-ם) 701/95 ברגר נ’ ברגר (מיום 11.9.00).

מהטעם שאין לקבוע כנכס בר איזון נכס שיכולת המימוש והפרדתו מהיחיד איננה ניתנת למימוש   לאור ההשלכות הקשות ואי הצדק בקביעה זו (לדוגמא אדם בעל מוניטין אישי השווה ממון רב ונכסים פיסיים פחותים בשוויים יצא וידו על התחתונה שכן יישאר עם המוניטין, אך ללא נכסים פיסיים) (תמ”ש (חיפה) 5860/99 פלונית נ’ פלוני תק-מש 2003 (4) 478. (מיום 22.12.03).

בדומה לכך נקבע כי כושר ההשתכרות אין לכוללו  בנכסי האיזון שכן המדובר בפיתוח אישי וכישורים אישיים – דובר בידועים בציבור בית המשפט דחה טענה בדבר חזקת השיתוף. לבעל היה עסק להתקנת דודי שמש והאישה רכשה במהלך הנישואין תואר דוקטור בחינוך ועסקה כיועצת זוגית וסקסולוגית ומנחת תוכנית טלביזיה (תמש 24981/04 פלוני נ’ פלונית תק-מש 2007(4) 522), (השופט ויצמן), (מיום 30.12.07).

וכאשר האישה לא הוכיחה את השקעתה במתן אפשרות לבעל ללמוד ואף לא הוכח מוניטין אישי (תמ”ש (י-ם) 28915/04 ש.ל.ו. נ’ א.ו. תק-מש 2007(1) 73). (מיום 4.2.07).

פסקי דין נוספים הכירו כעקרון במוניטין אישי – כושר השתכרות כנכס בר איזון, תוך שקבעו כי ההכרה לצורך חלוקת שווי המוניטין האישי תהיה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון זועק ופגיעה קשה באחד מבני הזוג, וכאשר הוכחה הקרבה וויתור של בן הזוג החלש כלכלית לפיתוח קריירה אישית והתקדמותו המקצועית של בן זוגו.

תביעות נוספות נדחו, על אף ההכרה העקרונית כי יש להתחשב במוניטין אישי לצורך חלוקת הרכוש, כאשר הפער במוניטין האישי של בני הזוג לא היה קיצוני. כן לא הוכח שהבעל הקריב קידומו לטובת קידום אשתו, האישה רכשה תואר ראשון ושני ודרגות קצונה במשטרה, הבעל עסק במחשבים, ללא שרכש תואר פורמלי. (תמ”ש 5704/01 ר.א. נ’ א.א. תק-מש 2003(4) 534). (מיום 4.12.03).

כך נפסק בעניינם של בעל שפיתח פטנטים העוסקים בסיב אופטי לסימון כבישים אשר הקים חברה שנקלעה לחובות ונמכרה, הבעל השתלב בחברה חדשה, הבעל המציא מספר פטנטים. נקבע כי לא הוכח ויתור מצד האישה לטובת ההתפתחות המקצועית של הבעל (השופט כץ) (תמ”ש (י-ם) 13270/06 ט.ל. נ’ ט.ז. תק-מש 2008(4) 153). (מיום 30.10.08).

וכאשר סיום הלימודים של הבעל והמוניטין הושלמו ונרכשו טרם הנישואין (השופט אלבז) (תמ”ש 13811/03 ש.י. נ’ ד.י. תק-מש 2005 (3) 212). (מיום 17.8.05), וכן כשהמקצוע נרכש לפני הנישואין (השופט דרורי)  (ע”מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ’ ר.ר. (מיום 23.1.05).

ואף במקום בו הבעל צבר תוארים אקדמאיים והאישה היתה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה וקליניקה פרטית, גם כאן לא הוכרו מוניטין אישיים לחלוקה כיוון שהפער במוניטין של בני הזוג לא היה משמעותי ולא הוכחה הקרבה של האישה לקידום הקריירה של הבעל (השופט מרכוס).   תמ”ש 13111/98 (מיום 28.8.05).

לעומת זאת בתמ”ש (י-ם) 24461/01 (מיום 16.11.03) (השופט הכהן) נקבע כי מגיעות לאישה זכויות במוניטין של מרפאה של הבעל שהיה פרופ’ לרפואת שיניים, מנהל מחלקה בבית חולים ובעל מרפאה, אולם לא אובחן בפסק הדין המוניטין האישי מהמוניטין העסקי.

המלומד רוזן צבי ז”ל אשר דעתו היתה שיש לכלול את המוניטין האישי בין נכסי בני הזוג חיווה דעתו כי מוצדק לעשות כן מקום שבן זוג הקדיש חייו למשפחה וויתר לטובת בן זוגו על פיתוח קריירה משלו ומוניטין משלו ופעל מתוך ציפייה כי העתיד צופן בחובו תגמול על הקרבתו.

רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל, בין קודש לחול, עמ’ 479.

ור’ שחר ליפשיץ על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף, עמ’ 732.

לאחרונה חלה תפנית בהתיחסות הן לשאלה העקרונית והן למימושה.

בהלכות חדשות שהוצאו לאחרונה התייחס בית המשפט העליון בחיוב להכרה בזכויות של בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו ובפסק דין מפתח קבע כך:

“התפתחותו המקצועית של האדם מהווה פרק מרכזי בסיפור חייו.. תכופות, שלובה ההתפתחות המקצועית של כל אחד מבני-זוג בזו של האחר, עד כדי שהשתיים מספרות יחד סיפור אחד. “בנייתן המשותפת של קריירות היא לרוב אחד המיזמים החשובים ביותר בנישואים, ויכולת ההשתכרות המוגברת היא הנכס המשמעותי היחיד, או למצער המשמעותי ביותר, מן הבחינה הכלכלית בנישואים רבים…” (דגן, בספרו הנ”ל, בעמ’ 477). בני זוג עשויים לוותר על השכלה או על משרה, לעבוד או ללמוד שעות מעטות יותר, להקריב פוטנציאל לקידום ואף לוותר לחלוטין על קריירה, כל זאת כדי שיוכל בן הזוג האחר להתפתח בעצמו, למען טובתו-שלו, למען טובתו של הקשר הזוגי ולמען טובתה של המשפחה. לעיתים, נוטל על עצמו אחד מבני הזוג את עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים (זה יכונה להלן: בן הזוג הביתי), בעוד שבן הזוג האחר יוצא לעבודה מחוץ לבית לשם פרנסת המשפחה (וזה יכונה להלן: בן הזוג החיצוני).

….

כושר השתכרות הוא נכס השייך לאדם (ע”א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז”ל נ’ החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע”מ, פ”ד נח(4) 486, 519-518). הוא היכולת לעשות וליצור דבר-מה בעל ערך אובייקטיבי. הוא מושפע ממשתנים רבים ומגוונים, בהם כשרונותיו האישיים של האדם, המקצוע שבו בחר, השכלתו, ניסיונו והמוניטין האישי שרכש. חלק מכושר ההשתכרות אינו בא לאדם מן הטבע. הוא אינו טבוע בצופן הגנטי שלו. הוא פרי שקידה ומאמץ, למידה והתנסות. רכישתם של חלק מאלה, בעיקר רכישתה של השכלה, מצריכה זמן וכסף. הללו, בדרך כלל, עומדים לבני הזוג באופן מוגבל, והקצאתם תלויה בשיקולים שונים. כל זוג וסיפורו-שלו. העיקר הוא, שבני הזוג עשויים לעמול יחד למען יגבר כושר ההשתכרות של אחד מביניהם, לרווחת המשפחה כולה. ה”קריירה” של אותו פרט לא נועדה אך לשם הערך האינדיווידואלי הטמון בה, אלא גם לשם הערך הקולקטיבי – פרנסתו של בן הזוג השני ופרנסתה של המשפחה כולה. אכן, הזמן ה”משפחתי” הוא אחד, והוא נוצר בשניים. היכולת של כל אחד מבני הזוג להשיא את יכולת ההשתכרות שלו תלויה לא מעט בתרומת-זמן (ומשאבים אחרים) מצדו של בן הזוג האחר.

….
לפי דרכה של הלכת השיתוף, אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו.

…
התחשבנות על תרומה אינדיווידואלית אינה עולה בקנה אחד עם אופיים הרווח של הנישואין. ככל שצדדים רוצים להיכנס למסגרת של נישואין ולקבוע הסדר אחר ביניהם, עליהם להסכים על כך מפורשות. במסגרת אותו “הסכם מכללא”, כך נראה, אין זה סביר לומר שבן-זוג אחד הסכים לוותר מעצמו ולסייע בפיתוח כושר ההשתכרות של בן-הזוג האחר, מבלי שהובטח לו ליהנות מכך במקרה של גירושין” [בע"מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית (מיום 26.8.07).

הנה כי כן בא פסק דין זה והתיר את הספקות בקובעו כי אכן מוניטין אישי – כושר השתכרות,  הינו נכס בר חלוקה בין בני זוג לעת גירושין או פירוד, עם זאת וכמפורט להלן גם מפסק דין זה עולה כי קיימות עדיין הסתייגויות לעצם ההכרה והמימוש.

הלכה זו שנקבעה ע”י המשנה לנשיאה השופט ריבלין עסקה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת”א (מיום 19.4.04) אשר אישר את פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה (ת”א – יפו) בתמ”ש 37181/97 (מיום 26.11.02). בפסק דין זה עמדת השופט גרניט היתה כי יש לצמצם את הפער בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, הבעל רו”ח האישה יועצת חינוכית, וקבע תשלומים עיתיים לאישה לאחר הגירושין.

בית המשפט המחוזי (השופטת שטופמן) בשבתו כערעור, בע”מ 1033/03 – דחה את הערעור על פסק דינו של השופט גרניט. ובית המשפט העליון בבע”מ 4623/04 הנ”ל אישר את פסקי הדין של בתי המשפט המחוזי והמשפחה, אולם קבע סכום חד פעמי בסך 250,000 ש”ח, בשלושה תשלומים על פני שלוש שנים.

קביעה דומה עוד קודם לבע”מ 4623/04, נעשתה ע”י השופט רובינשטיין בבע”מ 5879/04 (מיום 2.8.04) אשר דן בערעור על פסק דינו של השופט יעקבי-שווילי בע”מ 527/04 פלוני נ’ פלונית (מיום 13.5.04), בשבתו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בחיפה (השופטת קינן), תמ”ש (חיפה) 5860/99 הנ”ל מיום (22.12.03) לפיו נדחתה תביעה לחלוקת שווי של מוניטין אישי אותו תבע בעל כאשר דרש השתתפות בפירות הכנסות שיהיו לאשתו לאחר שלמדה משפטים וכלכלה בתקופת הנישואין.

השופטת קינן דחתה את התביעה בציינה כי משך עבודת האישה היה קצר למדי אף שלימודיה היו בתקופת הנישואין, ולא הוכח שצברה מוניטין בתקופת הנישואין.

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור, עם זאת ציין בין השאר, כי קושי במדידת מוניטין אישי איננו סיבה להוצאת נכסי קריירה מכלל השיתוף בנכסים.

השופט רובינשטיין נקט אישר את פסקי הדין, עם זאת קבע כי כעקרון יש להתחשב במוניטין אישי לצורך חלוקת הנכסים בין בני זוג ואף הביע דעתו כי אין בקושי של הערכת שווי המוניטין כדי להוציא את נכסי הקריירה אל מחוץ לנכסי האיזון או השיתוף, אם כי באותו ענין לא התקבלה התביעה נוכח המצב העובדתי שם.

בע”מ 5879/04 פלוני נ’ פלונית פ”ד נט(1) 193.

מנגד, בבג”ץ 4178/04 הותירה הנשיאה בייניש את השאלה – האם נכסי “הון אנושי” או כושר השתכרות הינם בגדר נכסים בני איזון – בעיון. עם זאת ציינה, כי עפ”י סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג ניתן לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים, וזאת בנסיבות מיוחדות אשר כיוון שלא נקבעו בחוק יש לבוחנן במשקפת של כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו.

בבג”ץ 4178/04 פלוני נ’ בית הדין הרבני לערעורים ואח’. (מיום 13.12.06).

השופטת ארבל בדחותה בקשת רשות ערעור ובאשרה את פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה (תמ”ש 9721/95) (השופט גרמן) שאושר בבית המשפט המחוזי בת”א (בע”מ 1068/06) אשר הכיר במוניטין של עו”ד שפתח משרד עורכי דין שנתיים לאחר הנישואין, התפתחותו לרמה גבוהה והפיכתו לנכס ופוטנציאל להכנסה ויצירת מוניטין לעצמו, הביעה דעתה כי אכן מוניטין אישי יש לכוללו בנכסי האיזון או השיתוף, תוך שהסתמכה על דברי המשנה לנשיאה ריבלין בהלכת בע”מ 4623/04 ודברי השופט רובינשטיין.

בע”מ 3664/07 פלוני נ’ פלונית מיום 10.12.07.

בעקבות בע”מ 4623/04 ניתנו מספר פסקי דין שהלכו עפ”י הנחייתו.

תמ”ש (י-ם) 610/07 א.א. נ’ א.י. (מיום 6.7.09) (השופט הכהן), דובר ברופא בעל קריירה מרשימה מנהל חדר מיון, בעל חברה למתן חוות דעת ואישה חסרת השכלה משמעותית. נקבעו תשלומים עיתים לאישה בגין תרומתה לקריירה של בעלה.

בתמ”ש (י-ם) 22600/03 מיום 29.6.08 (השופט גרינברגר), הבעל היה סטודנט לרפואה עת נישאו הצדדים והאישה אחות. הבעל הפך לפרופסור מומחה ורופא בכיר. נאמר שם כי אף שעפ”י פסיקת בית המשפט העליון יש לכלול מוניטין אישי בנכסי האיזון, באותו ענין טרם ניתן לאזן בין נכסי הצדדים מאחר והצדדים טרם התגרשו.

(השופטת אספרנצה אלון) בתמ”ש (קריות) 699/07 (מיום 10.5.09) קבעה פיצוי לאישה בגין נכסי מוניטין אישי עסקי של הבעל, בעל חברה, בגין ידע נסיון ומוניטין שצבר.

ובתמ”ש 15485/03 (מיום 6.1.08) (השופט טפרברג) בו נעשה שימוש בשיקול הדעת הנתונה בס’

8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לחלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, הבעל היה בעל תואר בתחום המחשבים והאישה עדיין למדה מדעי המחשב, נקבע פיצוי חד פעמי בחישוב של שכר לימוד לשנתיים שאז יהיה שוויון בהשכלה של הצדדים.

עם זאת פסקי דין במספר לא מבוטל המשיכו בהסתייגותם מהכללת מוניטין אישי – כושר השתכרות בנכסי האיזון בנימוקים שונים.

כאשר דובר באמנית מהטעם שכישוריה הינם כישורים אישיים ואינם נתונים לחלוקה (השופטת גליק) תמ”ש 4520/05 (מיום 28.3.08).

בנסיבות בהן היה הבעל רופא בכיר בבית חולים והאישה סטודנטית למשפטים, נדחתה התביעה לזכויות במוניטין האישי כיוון שהבעל רכש את מקצועו כרופא וסיים לימודיו עוד לפני הנישואין. אף לא הוכח שהאישה היתה מנועה מלפתח קריירה משל עצמה או שנכפה עליה ויתור משמעותי מבחינה מקצועית (תמ”ש (י-ם) 21342/04 א.ש. נ’ ד.ש. תק-מש 2008(2) 551). (מיום 24.6.08).

כך כשהבעל היה יזם מנהל פרוייקטים והאישה סיימה תואר דוקטור בתקופת הנישואין אולם לא הוכחו כל הקרבה או ויתור מצד הבעל ברכישת תואר הדוקטור של האישה, לא זו אף זו, הבעל הוא זה אשר הכנסותיו היו גבוהות לעומת אלה של האישה (תמ”ש (י-ם) 12651/06 פ.מ. נ’ פ.מ.מ. ואח’, (מיום 3.11.09).

ובמקרה בו על אף הפער המשמעותי בין ההשתכרות הנוכחית והעתידית של הבעל לבין זו של האישה נדחתה תביעה לחלוקה במוניטין כיוון שלא ניתן היה לאמר שמקור הפער היא פרי תמיכת קשר הנישואין – הבעל עם תואר של הנדסת חשמל, האישה עורכת דין, (השופטת מילר) (תמ”ש (ת”א) 12453/05 ג.א. נ’ ג.א. (מיום 24.8.09).

וכן בתמ”ש 44221/05 (מיום 30.11.08) (השופטת מילר).

מנגד, השופטת וסרקרוג בבית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בהסתמכה בין השאר גם על ההלכה שנקבעה בבע”מ 4623/04, קבעה לתובעת פיצוי בגין נכסי קריירה של בן הזוג בסך של 200,000 ש”ח.

בע”מ 740/08 פלוני נ’ פלונית תק-מח 2008(4) 5438 (מיום 6.11.08).

האם מוניטין אישי – כושר השתכרות הינו אכן נכס ככל נכס בר איזון אחר

מוניטין אישי – כנכס

חרף האמור עד כה והשינוי הנחזה על פניו כשינוי בתפיסה העקרונית, באמרות בפסקי הדין בע”מ 5879/04 (השופט רובינשטיין) ובע”מ 4623/04 (המשנה לנשיאה השופט ריבלין) ניתן להבחין בהסתייגות מפני הכרה מלאה בזכויות בן הזוג במוניטין האישי של בן זוגו. התבטאויות בפסקי הדין לפיהם ההכרה במוניטין אישי – כושר השתכרות, תבוא כאשר יש “מסה קריטית” היכולה להצביע על מוניטין שנצבר, (השופט רובינשטיין) או כאשר יש הקרבה מצד אחד מבני הזוג תוך ויתור על התפתחות הקריירה או כושר ההשתכרות שלו עצמו לטובת קידומו של בן זוגו – מראות כי היחס למוניטין האישי איננו כאל כל נכס אחר.

וכך נאמר ע”י המשנה לנשיאה השופט ריבלין: “הפתרון לכל מקרה יקבע לפי האיזון הפרטני בחייהם של בני הזוג שיבואו בפני בית המשפט” ו- “הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו” (פסקאות 11 ו- 23 לפסק הדין בבע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית הנ”ל).

כך גם דברי השופטת ארבל – באמצה את האמור בבע”מ 5879/04 ובע”מ 4623/04 כי חלוקה של נכסי קריירה תיעשה בעיקר בהתקיים במקרים מובהקים של פער ממשי וברור בין כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים. וכשאחד מבני הזוג ויתר ויתור משמעותי מבחינת התפתחותו המקצועית, “פסיקת מוניטין תיעשה במקרים מתאימים”.

בע”מ 3664/07 פלוני נ’ פלונית. (מיום 10.12.07).

מוניטין – כפיצוי, צדק חלוקתי, שוויון כלכלי

בחינה לעומקם של פסקי הדין אשר דנו במוניטין אישי – כושר השתכרות, הן בעבר והן פסקי הדין האחרונים,  מעלה, שמדובר לכאורה בפיצוי בגין תרומת בן זוג לפיתוח הקריירה, ההשתכרות וכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר, וכן בעקרון של “צדק חלוקתי” כך שבן זוג אחד לא יצא מקופח מהנישואין ולא יווצר מצב של פער כלכלי משמעותי בין בני הזוג לקראת החיים שלאחר הגירושין.

כבר בפרשת נפיסי צויין כי “הוראות הדין הקובעות את אופי המשטר הרכושי הינן בבואה לתפישות חברתיות בדבר צדק חלוקתי. תכליתה של חזקת השיתוף הינה הגשמת צדק חברתי המבוסס על שוויון המינים והכרה ששני בני הזוג תורמים כל אחד עפ”י צרכו במידה שווה למשפחה”.

דנ”א 1558/94 נפיסי נ’ נפיסי, פ”ד נ(3) 573.

כאן המקום לציין כי אכן פרשת נפיסי כמו גם בע”מ 4623/04 הנ”ל פסק דינו של השופט ריבלין – עניינם משטר “חזקת השיתוף”, אולם ההלכה שהשתרשה היא כי אין לקבוע הלכות שונות וגדרים שונים בהתיחס למשטר “חזקת השיתוף” ומנגד למשטר “איזון המשאבים” וכי הרציו, התכלית והמטרה בענינים העקרוניים בשני משטרים אלה דומים ויש להחילם באופן דומה על שניהם.

ר’ ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי, פ”ד מח(3) 685.

ע”מ 821/05 ש.א. נ’ ש.ג. ואח’ (מיום 12.11.06).

ע”מ (חיפה) 363/06 פלונית נ’ פלוני (מיום 8.2.07).

בבע”מ 4623/04 הנ”ל נאמר, כי “התפישה המתאימה לחלוקת “נכסי הקריירה”, גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף” (פסקה 21 לפסק הדין).

וכן דברי השופט טפרברג בתמ”ש (באר שבע) 15485/03 ב.א. נ’ צ.אל תק-מש 2008 (1) 66.

ומשנחזור לבחון את השאלה העומדת לדיון הרי שאמרות שונות של בתי המשפט מובילים לכך שבסופו של יום לא התיחסו אל המוניטין האישי – כושר ההשתכרות, כאל נכס ככל נכס אחר שיש לכוללו בנכסי האיזון. בתי המשפט ציינו תכליות ומטרות העומדות בבסיס ההתחשבות בכושר ההשתכרות והמוניטין האישי שהם “צדק חלוקתי”, “פיצוי”, “שוויון הזדמנויות” ביציאה לחיים עצמאיים של כל אחד מבני הזוג לאחר הפירוד.

נאמר בהתיחס לצורך בהתחשבות במוניטין אישי ש”על בתי המשפט במלאכת השומה לחתור לכך שעמדת המוצא של “בן הזוג הביתי” בצאתו לחיים חדשים תשתפר כפי שהוא עצמו סייע לשיפור עמדת המוצא של בן זוגו”.

בתמ”ש (ת”א) 70030/98 (מיום 19.1.00) (השופט שוחט) השתמש בית המשפט ברעיון זה ודיבר על שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג, לאפשר לכל אחד מהם “לעמוד על הרגליים” לאחר הפירוד. וכדבריו: “לא עוד חלוקה שווה בשווה אלא חלוקה שוויונית של נכסי העתודה הכלכלית של בני הזוג במטרה להקנות לכל אחד מהם סיכוי שווה בעתיד. השוויון ייעשה לא בחלוקה שווה של הנכסים אלא חלוקת הנכסים תיעשה באופן שיקנה שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו”.

בית המשפט המחוזי בחיפה (ע”מ 740/08) דיבר במפורש על “פיצוי” בגין הפער הכלכלי בין האישה לבעל שנוצר בתקופת התמקדותה והשקעתה במרחב הביתי.

וכן בתמ”ש 65511/96 פלונית נ’ פלוני (השופט גייפמן) (מיום 25.7.01).

והמשנה לנשיאה כב’ השופט ריבלין אף הוא ציין את הצורך לאזן בכסף או שווה כסף את הפער שנוצר בין בני הזוג. (בבע”מ 4623/04).

כך שתכליתו ומטרתו של הכללת מוניטין אישי בנכסי האיזון על פי אמרות אלה באה לעשות צדק, לפצות, ליצור שוויון כלכלי.

ר’ ביקורת על תפיסה זו – חנוך דגן קנין על פרשת דרכים, עמ’ 477 ה”ש 149.

ואכן, חרף ההכרה העקרונית במוניטין האישי – כושר ההשתכרות כנכס בר איזון, כאשר בא בית המשפט לקבוע בחלק האופרטיבי את החלוקה של המוניטין האישי בין הצדדים – לא הורה ככלל  כי יש לחלקו שווה בשווה בין בני הזוג ככל שנצבר בתקופת הנישואין, כי אם קבע סכום עפ”י אומדנה, לפיצוי בן הזוג הטוען להכללת המוניטין האישי בנכסי האיזון.

כך בבע”מ 4623/04 ניתן סכום בסך 250,000 ש”ח לאישה ובבע”מ 740/08 (מיום 16.11.08) ניתן פיצוי בסך של 200,000 ש”ח לאישה.

והשאלה היא – אם מדובר בנכס בר איזון, בנכס הוני, הרי שהיה מקום להכלילו בכל מקרה בנכסי האיזון ולחלקו שווה בשווה בין בני הזוג, ולא רק כשיש “מסה קריטית” המצביעה על מוניטין שנצברו, ולא רק “במקרים המתאימים” ולא רק לצורך “צדק חלוקתי” או לדאגה ל”שוויון הזדמנויות” ויציאה לחיים כלכליים לאחר גירושין בצורה שוויונית.

(ר’ בענין זה הרצאתה של השופטת פרדו קופלמן – לשכת עורכי הדין בת”א (דצמבר 2008)).

מוניטין האם נכלל בס’ 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג

אם אכן בנכס ובנכס בר איזון עסקינן כי אז יש לכוללו בכל מקרה בנכסי האיזון עפ”י סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג שאז בעקרון שוויו, ערכו, יחולק שווה בשווה בין בני הזוג.

ואולם בית המשפט ציין כי אין להתייחס ל”נכסי קריירה” כאל “נכס” במובן הרגיל.

וכלשונו “ברי, כי המונחים “שיתוף” ו”בעלות” אינם חלים במלוא היקפם על “נכסי קריירה”, אין בן הזוג האחד בבחינת “בעלים” של מקצת מכושר ההשתכרות של בן הזוג האחר. ענייננו אינו בהחלת חזקת השיתוף כפשוטה, אלא בבחינת התוצאות הנובעות מן ההגיון הגלום בה ביחס ל”נכסי הקריירה“.

בע”מ 4623/04 הנ”ל.

הנה כי כן, בחינת התכלית והיסוד להתחשבות במוניטין האישי על פי אמרות בפסיקה מורה על התשתית המונחת בבסיס ההכרה שהיא הצורך במתן פיצוי, בשוויון הזדמנויות, בצדק כלכלי, ולא ראיה דווקנית של המוניטין האישי כ”נכס” אשר את שוויו יש לחלק בין הצדדים ע”י הכללתו בנכסי האיזון.

ואכן, מטרת וכוונת המחוקק בתיקון מס’ 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בתקנו את סעיפים 5 ו-8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג היתה כי מוניטין אישי – כושר השתכרות, ילקח בחשבון ובשקולי בית המשפט כאשר נעשית החלוקה בפועל של הנכסים – כאשר נערך האיזון בנכסים, וכאחת  מההכוונות להפעלת שיקול הדעת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש בהתחשב בכושר ההשתכרות העתידית של בן זוג.

המחוקק בתקנו את סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ובציינו נכסים ספציפיים בגדרם של  הנכסים הנכללים בנכסי האיזון, ובקובעו שנכסי האיזון הם “לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות” – לא כלל בנכסים הספציפיים שציין לצד נכסי האיזון, את המוניטין האישי – כושר ההשתכרות העתידי.

המוניטין האישי – כושר ההשתכרות העתידי, נכלל ע”י המחוקק בסעיף 8(2) לחוק המדבר בסמכותו של בית המשפט לסטות מחלוקה של מחצה מחצה של נכסי האיזון ומסמיך את בית המשפט לקבוע איזון על פי יחס אחר ומוסיף בתקנו את סעיף 8(2) “בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג”.

עולה כי כן מהתיקון של סעיפים 5 ו-8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כי כושר השתכרות עתידי נכלל דווקא בסעיף 8(2) בו הוסמך בית המשפט לחלק את הנכסים שלא שווה בשווה בהתחשב ב”כושר ההשתכרות העתידי”, בעוד “כושר השתכרות עתידי” לא נכלל ספציפית בנכסים ה”רגילים” בהתיחס אליהם נערך איזון המשאבים עפ”י סעיף 5 לחוק וכאשר בתיקונו של סעיף 5 הוספו מפורשות נכסים אחרים ספציפיים אותם יש לכלול בנכסי האיזון והם כאמור – זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות – ולא נכלל בהם  כושר השתכרות עתידי.

כלומר, לכאורה, המחוקק לא התיחס ל”כושר השתכרות עתידי” כאל נכס מנכסי האיזון כי אם כאל נכסי חיצוני להם, בהתיחס אליו ניתן להפעיל שיקול דעת לחלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, עפ”י סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ככל נכס עתידי אחר שהינו נכס חיצוני לנכסי איזון משאבים באשר ככלל לא נרכש בתקופת הנישואין.

מגמה זו עולה גם מהאמור בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ומלומדים שהופיעו בפניה, ונראה שאופן תיקון החוק והכללת “כושר השתכרות עתידי” דווקא בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג – קרי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט לחלוקה ביחס אחר ולא שוויוני של הנכסים בין בני הזוג – ואי הכללתו במסגרת סעיף 5 הקובע את נכסי האיזון כשהתיקון מוסיף פירוט של נכסים ספציפיים לסעיף 5 לנכסי האיזון בהם לא נכלל “כושר השתכרות עתידי” – נעשתה לאחר שיקול ודיון ובמכוון.

פרוטוקול מס’ 336 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט א’ כסלו תשס”ח 11.11.07.

היועצת המשפטית של הוועדה עו”ד תמי סלע, העלתה את הבעיה של הכללת כושר השתכרות עתידי לסעיף 5 קרי הכללתו בנכסי האיזון, למול הכללתו בסעיף 8(2) כלומר כשיקול להתחשבות  באשר לחלוקה לא שוויונית של הנכסים.

וכך נאמר בוועדת החוקה חוק ומשפט ע”י היועצת המשפטית של הועדה:

יש נושא שעלה והוא נכנס דרך סעיף 8, הנושא של נכסי קריירה. זה משהו שהיה לגביו לאחרונה פסק דין בחזקת השיתוף. נכסי קריירה מתוך הנכסים המשותפים שנמצאים בחלוקת רכוש, דבר שגם היה לפני כן בפסיקה ונכתבו עליו הרבה מאמרים. יש מגמה מתחזקת להכניס גם את נכסי הקריירה מתוך תפיסה שאם יש חלוקת תפקידים מסויימת בין בני המשפחה ובן זוג אחד מפתח את הקריירה שלו ויש לו כל מיני נכסים, זכויות עתידיות של פנסיה וביטוחים שנובעים מזה שבאמת בן זוג אחד הקדיש את הזמן למשפחה ולטיפול בילדים ואחד התפתח מבחינה מקצועית, אז צריך לתת לזה ביטוי גם בחלוקת הרכוש.

…

בקריאה הראשונה הענין הזה נכנס – בזמנו העלה את זה חבר הכנסת מלכיאור שלא נמצא כאן היום – לסעיף 8 שהוא סעיף שמאפשר רק בנסיבות מיוחדות, בהתחשב בשיקולים נוספים, וכתבנו שם בין היתר בקיומם נכסים עתידיים ובחלוקה שלהם. קראתי את המאמרים ואת פסק הדין החדש חשבתי שאם רוצים להכניס את השיקול הזה, יותר נכון להכניס אותו דרך הסעיף הראשי שהוא סעיף 5 שמדבר על חלוקת הרכוש. כלומר, מה כלל נכסי בני הזוג שעומדים לאיזון משאבים ולהגדיר את זה באופן שיהיה ברור כמו שהיום חזקת השיתוף חלה גם על נכסי קריירה.

דעתו של פרופ’ שחר ליפשיץ אותה הביע בפני הוועדה היתה כי רצוי בשלב זה לכלול את “כושר ההשתכרות העתידי” בסעיף 8(2) דווקא:

בנושא של ההון האנושי אני כן רוצה לפרוס את השיקולים לכאן ולכאן, האם זה צריך להיות בסעיף 5 או בסעיף 8. כאשר זה מופיע בסעיף 8 הקלאסי, (צ”ל – ס’ 5 ואכן צויין כך ע”י היועצת המשפטית – נ.מ.) כלומר, בהגדרת נכסים, ההנחה היא שהון אנושי והון אנושי הוא לא רק פנסיות אלא גם דברים אחרים.

כן. כאשר זה מופיע בהגדרת נכס, וזה תיקון להגדרת נכס, אני רוצה להסב את תשומת לבנו שאנחנו לא מדברים על פנסיות, שזה משהו שקל מאוד לחשב אותו בחישוב אקטוארי אלא אנחנו מדברים על משהו שהוא מאוד חדשני, שזאת היכולת לבדוק כיצד גדל כושר ההשתכרות של צד לנישואין. למרות שבאופן עקרוני, כמו שאמרנו, כולנו מסכימים לזה שהמשפט צריך לתת ביטוי לעובדה שכושר ההשתכרות גדל במהלך הנישואין, יש בעיות קשות ביישום של זה מכיוון שבניגוד לנכס רגיל שאתה יכול למכור ולחלק, כאשר מדברים על כושר השתכרות אתה לא יכול למכור תעודת רופא, נסיון בעבודה או יכולת השתכרות. לכן יש שאלות קשות לגבי איך בדיוק מחלקים את זה, איך מחשבים את זה ואיך אתה גורם לכך שלמרות שאתה מחלק את זה אתה נותן לבני הזוג להתגרש, כי אם אתה מחלק את זה באמצעות תשלום מהמשכורת גם אחרי שבני הזוג מתגרשים, אז בעצם לא נתת להם להתגרש.

כל זה לא בא לומר שצריך לוותר על זה אבל זאת כן תמיכה בכך להכניס את זה בצורה יותר רכה דרך שיקול דעת של בית משפט. אם זה נכס, זה מאוד ישר, אתה בא ואומר שנחלק את זה חצי חצי כאילו זה נכס רגיל. לעומת זאת, אם אתה מכניס את זה לתוך סעיף 8 כשיקול שמאפשר למשל כאשר הבית רשום חצי חצי על שם הצדדים ולאחד מהצדדים יש נכס שהוא הון אנושי ולכן הוא מקבל חלק יחסי קטן יותר בנכס הממשי כדי לתת ביטוי לעובדה שהוא יכול להתפרנס בהמשך והצד השני לא, אתה נותן יותר שיקול דעת, יותר גמישות, ולא מכריח אותנו להתיחס לזה כאל נכס בצורה גמישה, כאילו זה נכס, כלומר חצי חצי.

בנוסח הקיים כרגע. כלומר, הנוסח שהתקבל כאן בוועדה בקריאה הראשונה, אני חושב שהוא נוסח נכון שעדיין מאפשר בנושא הזה, שרק עכשיו מתחיל להתפתח, איזשהו שיקול דעת ולא מכריח את בתי המשפט להתיחס אליו כאל נכס רגיל. גם אותו פסק דין של בית המשפט העליון, הראשון והיחיד בינתיים שבפועל מימש את זה, לא נתן עדיין קריטריונים ועדיין אני מרגיש שהפסיקה היא בשלבים מאוד ראשונים ואנחנו דוחפים את זה צעד אחד קדימה מדי לבוא ולומר שזה נכס רגיל לכל דבר ותחלק אותו בזמן הגירושין כאשר אתה לא יודע כמה הבן אדם ירוויח וכאשר אתה בכל זאת רוצה להפריד את בני הזוג.

…

… תעודת עורך דין, דוקטורט, נסיון בעבודה. הבעיה שלי היא לא שבית משפט יותר טוב מאתנו בקביעה מה מהנכסים האלה אלא לעובדה שהאופן הטכני של החלוקה שלהם הוא מאוד תלוי בנסיבות של מקרה ספציפי ולכן לא נכון לתת עליו הסדר גורף, לא בגלל שנחכה אלא מכיוון שאם למשל מדובר בזוג שיש להם הרבה מאוד נכסים ממשיים, הייתי אומר שנחלק באופן לא פרופורציונלי את הנכס הממשי שיש להם, אבל נתעלם מהנכסים העתידיים כדי מצד אחד לעשות צדק כלפי בן הזוג הביתי אבל מצד שני לתת לשני בני הזוג להמשיך לחיות ביחד.

נניח שאתה מחליט שפוטנציאל השתכרות הוא נכס לכל דבר. איך אתה מחלק את זה? יש לך שתי אפשרויות לחלק את זה ושתיהן מאוד בעייתיות. אפשרות אחת היא כאשר אתה אומר שנלך לאקטואר, נברר מה פוטנציאל ההשתכרות במהלך הנישואין – נניח, אם חס וחלילה האיש היה נדרס בזמן הנישואין, כמה היו בתביעת נזיקין מחשבים את כושר ההשתכרות שלו – כמה היה כושר ההשתכרות בזמן הגירושין, הדלתא הזאת זאת התוספת לכושר ההשתכרות, אותה נגדיר כחוב. מה יקרה אם האדם הזה שאנחנו מעריכים שצמח מאוד כושר ההשתכרות שלו בפועל לא הצליח כמו שציפינו? מה יקרה אם הוא לוזר? כאשר מדובר בנזיקין יש לך חברת ביטוח שהוא יכולה לאזן בין מצליחן ללא מצליחן. הממוצע יוצא אותו הדבר. אבל כאשר מדובר על אדם אחד שאתה הערכת לפי כל מיני חישובים אקטואריים איזשהו צפי מסויים ולא הצלחת, אתה בבעיה מאוד קשה. האפשרות האחרת שרוב המדינות שכן הלכו לזה עשו אותה היתה שהן אמרו שנבדוק כמה הוא הרוויח בפועל. כלומר, למרות שלכאורה, אם זה נכס אנחנו צריכים לקבוע הכל בזמן הגירושין, נעשה איזושהי נוסחה שדומה למזונות אחרי פרידה כפי שקיימת בארצות אחרות. גם אז יש בעיה כי אם אלה מזונות אחרי פרידה, איך אתה מפריד ביניהם? הרי אנחנו רוצים שברגע שנפרדים, נפרדים.

יש כאן איזושהי דילמה בין הענין הקנייני שאומר שמי שתרם לתועלת כלכלית צריך ליהנות מזה, כלומר, בן הזוג הביתי צריך ליהנות מזה, לבין טכניקת המימוש. הטכניקה הרגילה שמגדירה הון אנושי כנכס, לא מתמודדת עם הרגישות הזאת והיא בעצם שמה את זה בסך הרגיל של נכסים ומתמודדת עם כל הבעיה של המימוש. טכניקה שאומרת בסעיף 8 שנהפוך את זה לשיקול דעת, אני חושב שמצד אחד היא כן מכריחה את בית המשפט לשים את זה בשיקולים, לשים לב שהוא לא יכול להתעלם מהעובדה שזה פרמטר שאנחנו רואים את בן הזוג הביתי כתורם לו, אבל לא מכריחה אותו ללכת לטכניקת מימוש מסויימת.

וכן עמדת ח”כ זאב אלקין כלהלן:

… ההבדל בין סעיף 5 לסעיף 8, בעיני – וכאן אני לא מסכים עם חבר הכנסת לוי – הוא מהותי כי עד כמה שאני הבנתי את ההסבר, מה שיופיע בסעיף 5 יחייב למעשה כל דיון בין בני הזוג לקחת את הדברים בחשבון. לעומת זאת, מה שיופיע בסעיף 8, הוא פתח לבית המשפט בנסיבות מיוחדות ויש כאן הבדל מאוד מהותי. זה לגבי הסיפא של הדברים.

לגבי הרישא של הדברים, אני חושב שבהחלט קיימת בעיה גדולה מאוד להכניס את זה לסעיף 5 וזאת מכל מיני סיבות, גם מסיבות עקרוניות. אני מסכים לעצם האמירה העקרונית של חבר הכנסת אורלב שבהחלט מה שלא יהיה, בהתחשב ביסוד של כשרון מולד, שני בני הזוג תרמו לקידום של אותו כשרון, אבל האם הדברים צריכים להתחלק שווה בשווה או לא לגבי הנכסים העתידיים שהם תוצאה מהקריירה? הדיון הוא מורכב ומסובך ואני לא בטוח שיהיה קל לקבוע את זה כרגע ברמה המשפטית. לכן נכון להשאיר את זה לשיקול דעתו של בית המשפט במקרים הספציפיים כאשר הדברים בולטים וניתנים להערכה. מצד שני, בעיני לא נכון למחוק את זה לחלוטין אלא להשאיר את הפתח הזה ולכן קראתי לזה הצעת פשרה.

ואכן, כאמור, זה הנוסח שהתקבל.

נוכח הניסוח של ס’ 5 וס’ 8 יש הסוברים שכיוון שנכסים עתידיים וכושר השתכרות נכללו בסעיף

8, סעיף שיקול הדעת לחלוקה שלא מחצית מחצית, ולא נחקקו במפורש בס’ 5 המדבר בכלל נכסי האיזון, הרי שאין להתיחס אליהם כאל נכס בר איזון. נכסים אלה מהווים רקע או בסיס או סיבה בגדרו של שיקול הדעת אם לאזן את שווי הנכסים מחצית מחצית או על פי יחס אחר.

בפסק דינה של השופטת בן שחר, סברה השופטת כי על אף הניסוח האמור, ובהתאם לפסקי הדין האחרונים ובראשם פסק דינו של השופט ריבלין, כושר השתכרות עתידי כן נכלל בנכסי האיזון, ואיזכורו בסעיף 8(2) להפעלת שיקול דעת בית המשפט לחלוקה לא שוויונית של נכסי האיזון אין בו כדי להוציאו מנכסי האיזון עפ”י סעיף 5 לחוק. לדבריה לא היתה כל כוונה כזו.

תמ”ש 29122/08 א.ח. נ’ א.א. תק-מש 2009(1) 439 מיום 22.3.09.

כאמור, בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט הובעה במפורש כוונה כזו.

פרשנות אחרת לס’ 5 ו-8(2)

אכן, סעיף 8(2) ניתן לפרשנות אחרת מזו הנטענת.

דיוק במילות ולשון הסעיף מורה שמדובר ב”נכסים עתידיים” לרבות ב”כושר השתכרות”.

אין איזכור או ציון שנכסים אלה או כושר ההשתכרות נרכשו בתקופת הנישואין.

“נכסים עתידיים” יכול שיכללו, למשל, בונוסים מעבודה שיתקבלו בעתיד כאשר מתקבל באותו סוג עבודה בונוס, אולם הוא עצמו לא נרכש בעת הנישואין, או בן זוג שטרם סיים לימודיו או טרם סיים רכישת מקצוע או שרק החל לימודיו או רכישת מקצוע עם הגירושין אולם כבר ניתן לצפות כושר השתכרות עתידי. כלומר, אין מדובר דווקא בכושר השתכרות שנרכש בתקופת הנישואין.

יכול גם, שכושר ההשתכרות היה מאז ומתמיד ועוד לפני הנישואין, כלומר: לא נרכש בתקופת הנישואין ומשכך איננו נכס בר איזון. כל אלה נכללים בסעיף 8(2) ולא בסעיף 5, המדבר דווקא בנכסים שנרכשו בתקופת הנישואין.

מכאן ניתן לדייק כי נכסים אלה “נכסים עתידיים” ו”כושר השתכרות” אינם אותם אלה שנכללו עפ”י הפסיקה בס’ 5 בגדר נכס בר איזון.

על פי זה, כושר השתכרות שנרכש בתקופת הנישואין, מוניטין אישי שצמח בתקופת הנישואין, ונכסים שונים שנצברו בתקופת הנישואין, אלה כן ייכללו בסעיף 5 ובנוסף אליהם, עפ”י ס’ 8(2) ניתן יהיה להתחשב לצורך חלוקת נכסי האיזון ב”נכסים עתידיים” שאינם כלולים בס’ 5 וכושר השתכרות עתידי שלא נצבר בתקופת הנישואין.

אף לפרשנות זו ניתן למצוא תמיכה בנאמר בדיונים בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בדברי היועצת המשפטית של הועדה המתיחסת לדברים שאמר בנדון עו”ד שמעון יעקבי היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים וכדבריה:

נקודה שנייה שבאמת הרב יעקובי הצביע עליה קודם לכן, שיכול להיות שההגדרה נכסים עתידיים היא לא הגדרה נכונה אלא צריך לומר נכסי קריירה ואולם לדייק בהגדרה כדי שיהיה ברור שלא מדובר על נכסים שהתגבשו אחרי שהסתיים הקשר אלא הנכסים עצמם,נניח כושר ההשתכרות או המוניטין או אותם תארים אקדמיים שנרכשו ונרכשו במהלך שנות החיים המשותפים, אבל יש להם השלכה על יכולת ההשתכרות ועל רמת החיים גם אחר כך ולכן צריך לקחת אותם בחשבון בחלוקת הרכוש.

ובהמשך לכך דברי עו”ד יעקבי –

ההגדרה שכרגע מוצעת היא לא הגדרה מספיקה. העובדה שאחד מבני הזוג רכש נסיון, רישוי, מוניטין במסגרת חיי הנישואין כשלעצמה איננה מספיקה כדי שנבוא ונחלוק ביניהם את המוניטין והרישוי הזה. אם כבר צריך להגדיר שהדבר שיש להתחשב בו הוא מה שהצטבר כתוצאה מהנישואין והייתי אומר שני תנאים: במהלך הנישואין וכתוצאה מהנישואין. אם הדבר הזה הצטבר במהלך הנישואין אבל בלי קשר לנישואין, זה כבר מקנה לבן הזוג זכות מלאה?

סיכומו של דבר, תיקון מס’ 4 הכניס אי בהירות באשר למהותו של “כושר השתכרות עתידי” האם  הינו נכס מנכסי האיזון עפ”י ס’ 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, או שהמסקנה מהכללתו במפורש במסגרתו של סעיף 8(2) – לפיו יכול שיהווה שיקול בבוא בית המשפט להכריע האם לחלק את נכסי בני הזוג ביחס אחר מאשר מחצית מחצית – היא שאיננו נכס בר איזון.

ומן הכלל אל הפרט

ומשנשוב לעניננו, לאחר ששקלתי את נסיבות מקרה זה, וההכרעה אליה הגעתי, אין הכרח להכריע בשאלה האמורה לאמור האם מוניטין אישי הינו נכס הנכלל בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, שכן החלטתי היא כי הדרך הנכונה בנסיבות שבפני היא להפעיל את שיקול הדעת אשר ניתן עפ”י סעיף 8(2) לחלוקה ביחס שונה, שאינו שוויוני, את נכסי הצדדים, נוכח “כושר ההשתכרות העתידי” של הנתבע.

עפ”י הראיות שבפני, אכן בחינת כושר ההשתכרות “הטהורה” של כל אחד מהצדדים דומה. הנתבע היה בעת הנישואין בעל תואר ראשון במינהל עסקים ואף שלא סיים את ההליכים לקבלת רשיון סוכן ביטוח בענף פנסיוני או רשיון יועץ פנסיוני, יכול לסיימם, ועל אף שלא סיימם עובד כמפקח רכישה בעל רשיון סוכן שיווק פנסיוני מזה כעשר שנים ואף מועמד לקידום בחברה.

התובעת למדה בתקופת הנישואין הנדסת מחשבים והוראת לימודי מחשבים. התובעת החלה לעבוד ב…והינה ראש צוות בתחום ההיטק שם.

מכאן שמבחינת רכישת השכלה, ותפקיד במקום העבודה יש שוויון בין הצדדים.

דא עקא, שמבחינת קידום ופיתוח הקריירה, התובעת מוגבלת יותר ואיננה חופשית לפתח קריירה כפי שביכולתו של הנתבע, זאת נוכח היותה המטפלת העיקרית בילדים. אכן בתקופת השנה בה חלתה טיפל הנתבע בילדים לרבות לקיחתם והחזרתם ממסגרות החינוך, השתתפות בפעילויות הורים במסגרות החינוך וכד’, עם זאת, לאחר שהתאוששה חזר המצב לקדמותו, התובעת היא המטפלת העיקרית בילדים ומשכך אפשרויותיה לקידומה המקצועי פחותות מאלה של הנתבע.

לא זו אף זו, בפועל ולמעשה השתכרותו של הנתבע היא פי שלושה לערך מהשתכרות התובעת.

השתכרות זו צפויה להיות גם בעתיד.

אכן הנתבע דיבר על כך שעשוי לקבל תפקיד בכיר יותר עם זאת לדבריו השתכרותו תפחת, ברם  גם אז השתכרותו תהיה גבוהה משמעותית מזו של התובעת, ובכך יש להתחשב.

יש לתת ביטוי לכושר ההשתכרות העתידי בהפרדה הרכושית שבין הצדדים בעת עריכת איזון המשאבים.

התובעת נשארת עם שני הקטינים במשמורתה, עובדת היותה המשמורנית מטילה עליה מגבלות בקידומה, וכתוצאה מכך בכושר השתכרותה, בעוד הנתבע בעל כושר השתכרות ומשתכר פי שלושה מהתובעת. נסיבות אלה מהוות נימוקים מיוחדים להפעלת שיקול הדעת עפ”י סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

תשלום עיתי או חד פעמי

בנסיבות דנן ראוי ורצוי לקבוע את אופן ההתחשבות בכושר ההשתכרות העתידי בקביעת סכום חד פעמי ולא בתשלומים עיתיים אשר יקשרו את הצדדים זה לזה בעתיד וימנעו פירוק חד וחלק של הנישואין וניתוק זה מזה שעה שהצדדים עויינים ומסוכסכים.

הנתבע לא יהיה קשור לתובעת מההיבט הכלכלי, יהיה חופשי לעבוד ככל שירצה בהיקף משרה ככל שירצה אף להפסיק לעבוד, ולא יהיה עליו ליתן דין וחשבון או להיות נתון להתערבות התובעת בכל הנוגע לעיסוקו ועבודתו.

אף התובעת לא תהיה נתונה לגחמותיו של הנתבע במובן זה שיחליט להפסיק לעבוד או להקטין שעות עבודתו.

כימות הסכום החד פעמי יבטא את ההפרש בהכנסות העתידיות כל אחד מהצדדים, והמגבלה המוטלת על התובעת למיצוי כושר השתכרותה נוכח היות המשמורת בילדים בידיה, ונוכח הפרש גובה ההשתכרות אשר נוצר עקב מוגבלות התובעת להתקדם בקריירה נוכח היותה המטפלת העיקרית בילדים.

הקטינים בני קרוב לעשר ושש.

בעוד ארבע שנים יהיו בני 14 ו-10, גילאים בהם יהיו פחות תלויים בטיפולה הפיזי השוטף של התובעת ובצורך להיות במחיצתה הקרובה מרבית העת.

משכך יעשה החישוב לתקופה של ארבע שנים.

ההפרש בין הכנסות הנתבע לאלה של התובעת עומד היום על 15,000 ש”ח לחודש לערך , עם זאת יש צפי שהכנסות התובעת יעלו במידה מסויימת ככל שתצבור וותק, ומנגד עפ”י עדות הנתבע והעד מטעמו אופי המשרה בה מחזיק הנתבע הוא כזה שלאחר כעשר שנים ומעלה מועבר עובד מהתפקיד לתפקיד אחר. לנתבע סיכוי טוב להתקדם ולעבור למשרה נחשבת יותר כקידום אולם ההכנסה בגינה נמוכה מזו שמקבל היום. יש גם להתחשב בחיוב במזונות שהוטל על הנתבע בסך 3000 ₪ לכל ילד לחודש, וכן בכך שרכש את השכלתו עוד טרם נישאו הצדדים, ואף בכשריו האישיים במקצועו כמפקח רכישה בחברת ביטוח.

נוכח האמור יעמוד לצורך החישוב בסיס ההפרש בין הכנסות הצדדים על 8,000 ש”ח לחודש (היום הכנסת התובעת למעלה מ- 9,000 ש”ח נטו ושל הנתבע כ- 25,000 ש”ח נטו), כאמור הצפי שמשכורת התובעת תעלה עקב הסכמי שכר וותק לכ- 12,000 ש”ח והכנסת הנתבע תרד עקב החלפת תפקיד לכ- 20,000 ש”ח.

ובהתחשב בחיוב במזונות כמפורט לעיל, ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במינהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, יעמוד ההפרש החודשי על 3,000 ש”ח כך שהסכום לארבע שנים יעמוד על 144,000 ש”ח.

משכך אני קובעת כי מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים יופחת סך של 144,000 ש”ח לטובת התובעת.

הכותב הנו עורך דין גירושין