מה ההבדל בין נטל השכנוע לנטל ההוכחה בהליך של התנגדות לצוואה

מה ההבדל בין נטל ההוכחה לבין נטל השכנוע בהליך של התנגדות לצוואה – פסילת צוואה?

עורך דין צוואות בירושלים מביא לדוגמא את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב שמספרה 10385-07-13 בעניין ההבדל בין נטל ההוכחה לבין נטל השכנוע בהתנגדות לצוואה:

דיון והכרעה:

בהליך של התנגדות לקיום צוואה יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות לעניין הוכחת אמיתותה של הצוואה.

נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נדרש לשכנע את בית-המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך – תידחה טענתו.

לעומת זאת, נטל הבאת הראיות מבטא חובה "נלווית", הטפלה במהותה לחובה העיקרית. חובה זו מבטאת נטל קל יותר ובאה להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסוים זה או אחר של המשפט, רובצת החובה להציג את ראיותיו.

הכלל הנהוג בדיני צוואות, הוא שבצוואה תקינה מבחינה פורמלית יוטל נטל השכנוע על המתנגד/הנתבע להוכיח את עילות ההתנגדות הנטענות והוא גם יחל בהבאת הראיות.

לעומת זאת, כאשר קיים פגם צורני בצוואה – נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות עובר למבקש לקיים את הצוואה והוא יפתח בהבאת הראיות.

על מבקש קיום הצוואה להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח וזאת בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), קרי מעל לספק סביר.

סעיף 19 לחוק הירושה שכותרתו "צוואה בכתב יד" קובע כדלקמן:

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו".

בענייננו, נרשם תאריך שאינו נכון ואינו תואם את מועד חתימת הצוואה.

הגם שאין ספק כי הצוואה לא נערכה בשנת 1911 אין לקבל את טענת המשיבה כי מדובר בטעות קולמוס גרידא כפשוטה.

ייתכן כי העובדה שהמנוח כתב בשגגה כי השנה הינה 1911 ולא 2011 עשויה להעיד על מצבו הקוגניטיבי של המנוח לעת עריכת הצוואה ויתכן כי פגם זה עשוי בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה להטיל ספק באשר לאמיתותה של הצוואה.

מכל מקום, סעיף 25 לחוק הירושה אינו עושה הבחנה בין חומרת הפגמים ובענייננו, לאור קיומו של הפגם בצוואה יש להורות על העברת נטל הבאת הראיות להוכחת אמיתותה של הצוואה על כתפי המשיבה.

עם זאת, בנוגע להעברת נטל השכנוע – אני סבורה יש לבחון שאלה זו בהתאם לראיות שיובאו בפניי בתום ההליך.

לאחר שמיעת הראיות ניתן יהיה לקבוע האם עוצמתו של הפגם היא כזו המצדיקה את העברת נטל השכנוע על כתפי המבקשת את קיום הצוואה, אם לאו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1511/05 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.7.05) הגם שנאמרו באמרת אגב כדלקמן:

"לפחות לעניין נטל השכנוע, יש בעיני כלשעצמי, ואיני קובע מסמרות בהחלטה זו, חשיבות לעצמת הפגם שנפל.

אכן, ישנם בהחלט פגמים, שהיו מהווים עילה להעברת הנטל, אם לא לפסלות, ודוגמאות לכך קיימות בפסיקה. הפגם הנטען במקרה דנא על פניו, עוצמתו איננה כזאת המצדיקה את הדבר; השאלה לגופה תתברר כמובן בראיות".

וכן דבריו של כב' השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נגד א' מ' ק' (פורסם בנבו, 14.4.13) כדלקמן:

"…הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה.

פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו – הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון.

פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים – אלה הטוענים לפסילת הצוואה – תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים".

בענייננו, לאור מהות הפגם ובשים לב לטענות המשיבה – אני סבורה כי שאלת היחס בין סוג הפגם לבין מידת השכנוע הנדרשת על מנת לאפשר את תיקונו של הפגם בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה, היא שאלה שראויה להתברר. שאלה זו תתברר מטבע הדברים במסגרת הליך ההוכחות.

סוף דבר:

אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. אני נעתרת לבקשה בנוגע להעברת נטל הבאת הראיות. המשמעות היא שהמשיבה תיפתח בהבאת הראיות להוכחת טענותיה בנוגע לאמיתותה של הצוואה.

ב.השאלה על מי מוטל נטל השכנוע תיבחן בסופו של ההליך ולאחר שמיעת ראיות בין היתר בנוגע לפגם הנטען.

סיכומו של דבר – בשל טעותו של המצווה בכתיבת תאריך כתיבת צוואתו – נראה כי ביהמ"ש פסק כי מדובר על פגם מהותי ובשל כך, הטיל את חובת ההוכחה לאמיתות הצוואה על המבקש את קיומה. ואילו בנוגע לנטל השכנוע של ביהמ"ש כי זהו רצונו של המצווה שנעשה בגמירות דעת – הדבר יבחן שוב לאחר שמיעת הראיות בנוגע לפגם שבצוואה בעניין תאריך כתיבתה על ידי המצווה.

עורך דין אברהם זאדה הרפז

 הנו עורך דין לענייני משפחה בירושלים ומהווה גם עורך דין פלילי בירושלים העוסק במגוון סוגיות משפטיות ומעניק שירות אישי, דיסקרטי וצמוד, במחירים הוגנים ומתחשבים בלקוח. תוכלו להתקשר ללא מחוייבות על מנת לקבל ייעוץ ראשוני ללא התחייבות.