ידועים בציבור – נטל ההוכחה לשיתוף בנכסים:

מאמר זה יסייע להבין מעט יותר את העניינים הקשורים ל:
זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות, ועניין נטל הוכחה לשיתוף כלכלי בין ידועים בציבור ועוד.

מהו נטל ההוכחה בדבר שיתוף כלכלי בין ידועים בציבור?

האם צד אחד הנשוי לאחר, מונע הגדרתו כידוע בציבור של אדם אחר?

האם הסכם של ידועים בציבור – כאשר אחד מבני הזוג הנו נשוי לאחר – הנו בטל?

נטל ההוכחה להוכיח כי המדובר על יחסים של ידועים בציבור וכי המדובר על שיתוף ברכוש,

הנו כבד יותר מאשר נטל ההוכחה בעניין זוגות שנשאו כדין.

בג”ץ 4187/04 עוסק בנושא שיתוף בין ידועים בציבור לבין שיתוף בין בני זוג שנשאו כדין.
שם נקבע שההנחה שקויים שיתוף בין בני זוג נשואים הנה הפוכה.
זאת כאשר עוסקים ביחסים בין ידועים בציבור ולא בבני זוג שנישאו כדין.

מפסק דין זה ניתן ללמוד על נושאים כגון:
זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות, ועניין נטל הוכחה לשיתוף כלכלי בין ידועים בציבור

כך נקבע בפסק דין זה בתמצית:

(הקטעים הרלוונטיים מודגשים שלא במקור וכן נערכו שינויים להתאמה למנועי חיפוש):

“כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי:
“… מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים,
אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד,
רכוש משותף הוא” (דברי השופט בך בע”א 52/80 שחר נ’ פרידמן, פ”ד לח(1) 443, 457;
כן ראו: ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1) 431, 438; עע”מ 4614/05, 6626 מדינת ישראל נ’ אבנר אורן (טרם פורסם), בפיסקה 22 לפסק-דיני).
עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי,
במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק (דברי השופט מצא בע”א 4385/91 סלם נ’ כרמי, פ”ד נא(1) 337, פיסקה 14).
הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם.

לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם,
להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו.
במקרים אחרים,
עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי.

ובהמשך נכתב:

יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא.
יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם.

זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון.
(ראו: ש’ ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס”ה) 159-157; כן ראו והשוו: רע”א 8256/99 פלונית נ’ פלוני ואח’, פ”ד נח(2) 213, בפיסקאות 23-22 לפסק-דינו של הנשיא ברק)."

נושא הראיות:

הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו,
נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור.
בהתחשב בכך, נראה כי אין מקום לחשש שהביע הרב דיכובסקי בפסק-דינו, שמא נכפה על בני-זוג שאינם נשואים התחייבויות רכושיות בניגוד לרצונם, רק בשל מגוריהם המשותפים יחד.”

ובהמשך פסק הדן נכתב:

בהתייחס לדברים אלה, ראוי לציין כי ההגדרה המקובלת לידועים בציבור הינה בני-זוג המנהלים חיי משפחה במשק בית משותף.
(ראו: ע”א 621/69 נסיס נ’ יוסטר, פ”ד כד(1) 617; כן ראו והשוו: סעיף 55 לחוק הירושה).
… במציאות אפשר שלא כל זוג נשוי מעוניין בהכרח בהמשך הדור ובגידול צאצאים.
במקרים מתאימים, יש להכיר בתא המשפחתי אף כאשר הזוגיות אינה מבוססת על קשר פורמאלי של נישואין ואין תכליתה גידול צאצאים,
אולם בני-הזוג דבקים אחד בשני בקשר של גורל-חיים והקשר הזוגי ביניהם מבוסס על יחסי-אישות וכולל יסודות אמוציונאליים וכלכליים.
(ראו: ע”א 621/69 נסיס הנ”ל, בעמ’ 619; כן ראו: דברי הנשיא שמגר בע”א 107/87 אלון הנ”ל, בעמ’ 437-438, בצטטו בהסכמה את דברי השופט שילה בת”ע (ת”א) 1180/69).

התייחסות לפסק הדין של בית הדין הרבני:

שנית, אני רואה לציין כי מפסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול משתמעת עמדה עקרונית לפיה כאשר מדובר בידועים בציבור אשר אחד מהם נשוי לאחר אותה עת,
לא ניתן להסיק קיומה של כוונה לשיתוף נכסים.
לעמדה גורפת זו אין בידי להסכים. פסיקתו של בית-משפט זה הכירה בבני-זוג כידועים-בציבור אף כאשר אחד מהם נשוי לאחר,
ובלבד שלא נקבע אחרת בהתאם ללשונה ולתכליתה של החקיקה הרלוונטית. עוד נפסק כי הסכם בין בני-זוג ידועים בציבור, כשלעצמו,
אינו בלתי מוסרי, בלתי חוקי או נוגד את תקנת הציבור, אף כאשר אחד מבני-הזוג נשוי אותה עת לאחר (ראו: ע”א 384/61 מדינת ישראל נ’ פסלר, פ”ד טז(1) 102; ע”א 563/65 יגר נ’ פלביץ, פ”ד כ(3) 244, 249;

לדעה לפיה ראוי כי ההכרה בזכויותיו של ידוע-בציבור הנשוי לאחר, תיגזר מבחינת הטעמים לאי גירושיו, ראו: ספרו הנ”ל של ליפשיץ, בעמ’ 352-357). בהתחשב בכך,
אין לשלול מראש קיומן של נסיבות בהן יוכח שיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים בציבור,
אף כאשר אחד מהם טרם התגרש מבן-הזוג לו הוא נשוי,
למשל עקב סרבנות גט מתמשכת ובלתי הוגנת מצידו של בן-הזוג הנשוי לידוע בציבור.
במקרים כאלה, ברי כי השיתוף הרכושי בין בני-הזוג הידועים בציבור יחול רק בנוגע לאותם נכסים שלבן-הזוג הנשוי לידוע-בציבור אין חלק בהם.

לקריאת פסק הדין המלא לחץ כאן

בהתאם לכך ניתן ללמוד על נושאים כגון:

זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות, ועניין נטל הוכחה לשיתוף כלכלי בין ידועים בציבור

לסיכום בקצרה:

לעיתים, מקיימים ידועים בציבור זוגיות ללא נישואין מתוך בחירה ולא ממניעה כלשהי למיסוד הקשר. לנושא זה השפעה על נושאים כגון: זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות ועוד.

על כן, מתחשב בית המשפט לרוב בנסיבות הקשר הזוגי.
לרבות בכוונת בני הזוג תוך כדי בחינת האפשרויות שעמדו בני בני הזוג למיסוד הקשר לעומת הרצון של כל אחד מבני הזוג לנתק את הקשר, מאידך.

עוד נרשם בפסק הדין:

כאמור, מהעובדה שבני זוג חיים יחדיו, לא ניתן עדיין להסיק כוונת שיתוף ברכוש.
כאמור הנטל להוכיח כוונת שיתוף חל על בן הזוג הטוען לכוונת שיתוף ומידת ההוכחה הנה גדולה מאשר אצל בני זוג נשואים.

דהיינו יש צורך בהוכחה ראייתית כי הייתה כוונת שיתוף אמיתית.

כמו כן השיתוף בנכסים יכול שיהיה רלוונטי לנכס מסויים או כללי.

משיוכח השיתוף, יכול ותחול על בני הזוג הלכת השיתוף – דהיינו חלוקת רכוש על פי הלכה שנקבעה על ידי בתי המשפט. ולדבר השפעה על נושאים כגון: זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות ועוד.

מה אנו למדים מהאמור לעיל?

ביחסי ידועים בציבור – הנטל להוכחת השיתוף חל על הטוען לשיתוף.

נישואיו של צד, אינם מונעים הגדרת יחסי ידועים בציבור עם אדם אחר.

יש לשקול לערוך הסכם ממון בין ידועים בציבור למניעת טענות לרבות טענות בנושאים: זכויות ידועה בציבור בדירה, ניהול משק בית משותף, ידועה בציבור הגדרה, ידועה בציבור זכויות.

דהיינו, צד כלשהו המתקשר ביחסי זוגיות, ישקול טוב לערוך הסכם ממון יאושר בבית המשפט לענייני משפחה.
זאת לשם הקטנת הצורך בעימותים משפטיים עתידיים אשר יכולים לגזול את הונו ואת שלוות נפשו.

הליכים בבתי משפט לענייני משפחה אינם זולים, ואינם קצרים ומעמידים את הצד הנתבע במצב שיכול שלא היה נקלע אליו אם היה נועץ בעורך דין לענייני משפחה בירושלים.

אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי בעניין כלשהו ויש להיוועץ בעורך דין בכל הקשור לעניינים משפטיים לרבות המצויינים מעלה.