הגשת עתירה מנהלית בעניין אי מתן זכות הטיעון וחובת השימוע

מהן חובות רשויות מנהליות בנוגע לאזרח טרם קבלת החלטה בעניינו?. האם זכות הטיעון וחובת השימוע חלים על ועדה מקומית לתכנון ובניה?. גם אם קיימת הלכה בעניין בעניין זכות הטיעון וחובת השימוע, לעיתים ביהמ"ש אינו מיישם את ההלכה בהליכים מסויימים. 

כיצד ניתן באמצעות עורך דין עתירה מנהלית לנסות להביא לביטול החלטת הרשות המנהלית?.

לעיתים מתקבלות החלטות גורליות בענייננו. זאת טרם הוענקה הזדמנות לטעון טענותינו וללא שמיעת טענותינו. כלומר לא בוצעה זכות הטיעון וחובת השימוע.

אם מדובר בסירוב לתת היתר בניה – המהווה קורת גג, או החלטה חשובה אחרת.

ניתן לשקול במקרה זה לפנות לבימ"ש באמצעות עתירה מנהלית. תוך טענה כי ההחלטה בעניינו התקבלה ללא זכות הטיעון וחובת השימוע.

במקרים שלא בוצעה זכות הטיעון או חובת השימוע.  – כלומר שנשללה מאיתנו זכות הטיעון ו/או שהרשות לא שמעה את טענותינו בנפש חפצה. – תוך מתן הזדמנות נאותה לשכנע את הרשות לקבל החלטה אחרת בעניינו. ניתן לשקול לפנות לבית המשפט לשם ניסיון לביטול ההחלטה באמצעות הגשת עתירה מנהלית.

מהי זכות הטיעון וחובת השימוע במשפט המנהלי. וכיצד ניתן לנסות לתקוף את אי מתן הזכות וקיום החובה באמצעות עתירה מנהלית :

חובת השימוע בלב קולט ונפש חפצה – במשפט המנהלי:

1.       זכות הטיעון או, חובת השמיעה, היא זכות הפרט להשמיע את טענותיו בפני הרשות.

'זכות' זו מהווה 'חובה' על הרשות. ובהיעדר קיומה, נפגעת החלטתה של הרשות ודינה להתבטל.

במסגרת 'חובת השימוע' על הרשות את השימוע ב'לב קולט ונפש חפצה'. ובהיעדר שימוע – הרי דינה של ההחלטה להתבטל.

לפיכך אם הדבר לא בוצע – ניתן לשקול הגשת עתירה מנהלית. או לכלול את הטיעון בערר אם יוגש לוועדת ערר מחוזית. 

2.       כלל יסוד: רשות מינהלית לא תפגע באדם אלא אם כן ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה.

חובתה היא לתת למי שעלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו.  ולאחרון זכות יסוד להשמיען.

השופט זילברג בבג"ץ 3/58 ברמן נ' שר-הפנים:. "לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי. – ואפילו אדמיניסטרטיבי טהור (לא מעין-שיפוטי) – לפגוע באזרח. …

אלא אם-כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה".

3.       כלל זה הוא כלל של הצדק הטבעי, והוא נובע מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטון חייבת בה.

בבג"ץ בגץ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה אמר שם השופט ברק. "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק… את ההזדמנות להשמיע את דעתו. …
אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם.
אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית. כעין שיפוטית או מינהלית ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר.
בכל מקרה בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם. עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו".

4.       זכות הטיעון מוכרת, מקדמת דנא, כאחד מעיקרי הצדק הטבעי, והיא מחייבת "לשמוע גם את האידך גיסא".

(ר' בג"צ 3/58 ברמן ואח' נ' שר הפנים. מכאן, שמזכות הטיעון, העומדת לפרט, נגזרת חובתה של הרשות – בעת שהיא פועלת באופן הפוגע באותו פרט. –

לערוך שימוע שבמסגרתו ימצה הפרט את זכותו לטעון בפניה בטרם תפעל באופן שייפגע בו. חובת השימוע הינה, אפוא, חובה בסיסית של הרשות. והיא חלה גם במקום שלא נקבעה במפורש בחוק (ר' י' זמיר, הסמכות המנהלית (ירושלים, תשנ"ו-1996).

5.       הזדמנות נאותה לשכנע את הרשות:

מעבר לכך ששימוע מעניק לאזרח הזדמנות לנסות לשכנע את הרשות. יש בשימוע אף כדי לסייע לרשות עצמה.
כמו גם לחזק את שלטון החוק. ראשית, כיוון שהנפגע הוא הקרוב לעניין והבקיא בפרטיו. וביכולתו להביא מידע ונתונים שאינם בידיה. וכן לסייע לתקן טעויות, במידע שבידיה ובכך להביא לשיפור החלטתה.

6.       בקיום השימוע מפגינה הרשות שהיא משרתת הציבור ולא אדוניתו:

אוזנה קרויה למצוקות הפרטים המרכיבים את הציבור אותו היא משרתת. והיא נכונה לשמוע את עמדת הנפגע בטרם תחליט לפעול באופן שייפגע בו.

בהתנהלות כזו של הרשות יש כדי לחזק את אמון הציבור בפעולת הרשות ובשלטון החוק. שכן יש בה כדי להראות לכולי עלמא שהרשות אינה פועלת בחדרי חדרים ובשרירות. אלא שהיא נכונה לשמוע את האזרח בטרם תפעל באופן שייפגע בו. 

7.       פערי הכוחות:

הדבר נובע בין היתר מפערי כוחות מובנים בין הרשות לאזרח, ויש לוודא כי הרשות לא תנצל את כוחה לרעה.

המינהל קיבל כוחות אשר השימוש בהם צריך להיעשות בכוח מוגבל ובנאמנות.

להלן פסקי דין שנתנו בעניין חובות רשות מנהלית:

א.         בג"צ 9 ,3/58 – יונה ברמן, ואח' נ' שר-הפנים . פ"ד יב(2), 1493:.
החובה לתת לנפגע העתידי הזדמנות להתגונן בפני הפגיעה, היא חובה המוטלת על כל רשות.

ב.         בג"צ 3379/03 – אביבה מוסטקי ו-372 אח'  נ' פרקליטות המדינה . פ"ד נח(3), 865:.

כלל יסוד הוא, כי רשות מינהלית לא תפגע באדם. אלא אם ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה.

כלל זה מהווה כלל של הצדק הטבעי, ונובע מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטון חייבת בה.

 ג.          בג"צ 840/79 – מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל . פ"ד לד(3), 729:.

המדינה באמצעות הפועלים בשמה היא נאמן של הציבור. ובידיה הופקד האינטרס הציבורי והנכסים הציבוריים לשם שימוש בהם לטובת הכלל ועליה לפעול בהגינות.

אי קיומו של הליך שימוע – מהווה חריגה מסמכות – אשר יכול להביא  לבטלות ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות המנהלית: 

אי קיום הליך שימוע מצד הרשות מהווה חריגה של הרשות המנהלית מסמכותה, ודינה בטלות.

זהו אחד ממושכלות היסוד של המשפט בישראל המכונה "עקרון חוקיות";. מתוך שלושת המובנים של "חריגה מסמכות".

[ראו מודל מפורט בדפנה ברק-ארז "הבטלות היחסית במשפט המינהלי:. על מחירן של זכויות" מתוך: ספר יצחק זמיר-על משפט, ממשל וחברה.

"עסקינן כאן בסוג הראשון והיסודי ביותר, שהוא "חריגה מסמכות במובן הפונקציונאלי".

ביהמ"ש  העליון כבר קבע בהקשר זה כי "מעשי הרשות שנעשו תוך חריגה מסמכות כאין וכאפס הם".

[ע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל, ו-3 אח' נ' מדינת ישראל]. אף נעשה שימוש בלשון פחות עדינה בהקשר זה, ואף נאמר שיש לראות בהן.:

"כאפרא דארעא" ו"כחספא בעלמא"[ ע"א 311/78 הווארד נ' נ' מיארה ואח'].

כב' נשיא ביהמ"ש העליון, פרופ' אהרן ברק, התייחס לכך יפה בלשונו הבהירה:

"שלטון החוק מתחיל בביתו של כל אחד מאתנו. כוחנו לדרוש מזולתנו לקיים את החוק בנוי על קיומו של החוק על ידנו[…].

על הרשות המבצעת לפעול בגדרי החוקים שהקימו אותה ונפחו בה רוח חיים.

בכך מתבטא ההבדל בין הפרט לשלטון. לפרט מוענקת החירות אלא אם כן זו נשללה כדין ממנו. לשלטון אין כוח אלא אם הוענק לו כדין.

החלטה שלא ע"פ כללי המנהל התקין – הנה החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות:

ע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל נ' מדינת ישראל:

פעולה שנעשתה שלא ע"פ כללי המנהל התקין, הנה פעולה שהתקבלה בחוסר סמכות, ודינה בטלות מדעיקרא (Null and Void).

ראו מודל מפורט בדפנה ברק-ארז "הבטלות היחסית במשפט המשפט המינהלי: מתוך:

ספר יצחק זמיר-על משפט, ממשל וחברה. בפסיקת ביהמ"ש העליון הוכרו שלושה מובנים של "חריגה מסמכות":

[כאשר אחד מהם הוא חריגה מסמכות בשל פגם פרוצדוראלי (ראו לדוגמא ע"א 183/69 עיריית פ"ת נ' טחן).

כ"כ הוגדרה חריגה מסמכות בשל פגם בשיקול הדעת.

בעתירה מנהלית או בהגשת בג"ץ, בית המשפט אמור לבחון לא רק את תוקף ההחלטה של הרשות המנהלית ע"פ  גבולות הסמכות כפי שהוגדרו בחוק. אלא אמור לתת את דעתו גם לגבי האופן שבו מוציאה הרשות לפועל את סמכותה וכיצד היא מפרשת אותה.
אולם ייצויין כי בפועל לא תמיד הדבר מתבצע ע"י ביהמ"ש. כלומר לא תמיד בית המשפט מיישם את ההלכה שנקבעה בעניין זכות הטיעון וחובת השימוע.

לפיכך טרם הגשת עתירה מנהלית יש להתייעץ עם עורך דין לתכנון ובניה. או עורך דין עתירות מנהליות. על מנת לבחון האם יש דרכים אחרות להגיע לתוצאה הרצויה.

הכותב הנו עורך דין העוסק בתכנון ובניה, עורך דין עתירה מנהלית, עורך דין ערעור על עתירות מנהליות ועוד, עורך דין ערר על ועדה מקומית.

לכן אם נתקלתם בסירוב למתן היתר בניה או שהעניקו היתר בניה ללא שמיעת טענותיכם תוכלו לפנות לייעוץ ראשוני ללא עלות.

כדי להרחיב על שיקול דעת ועדה מקומית במתן היתר ראה מאמר על פס"ד השופטת לימור ביבי.

בפסקי הדין שלעיל בוצעו שינויים קלים על מנת להתאימן לרשת האינטרנט.